מקור שולחן ערוך, חושן משפט קצ״ז
1 דין קניית בהמה גסה ודקה. ובו ז סעיפים: בהמה בין דקה בין גסה אינה נקנית במסירה אלא במשיכ' ואינו צריך להגביה: הגה וי"א דאף מסירה קונה בבהמה גסה הגהות מיימוני פ"ב דמכירה בשם ראבי"ה וי"א אף בדקה טור תוס' ואשירי ר"פ הספינה ופ"ק דקידושין בשם רש"י ור"ת אם הוא בפני המוכר רש"י וריב"א וע"ל סי' קצ"ח ס"ח עד י"ג בדיני מסירה א"ל לקנות במשיכה ושינה בין לגריעותא כגון למסירה או למעליותא כגון שהגביה לא קנה אלא במשיכה כמו שא"ל טור בשם ר"י והרי"ף והרא"ש:
2 הגבהה קונה בכל מקום אבל משיכה אינו קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם אבל לא ברשות הרבים ולא בחצר שאינה של שניהם:
3 כיצד קונין את הבהמה במשיכה א"צ לומר אם משכה והלכה או שרכב עליה והלכה בו שקנה אלא אפילו קרא לה ובאה או שהכישה במקלו או שהנהיגה בקול טור ורצתה בפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה והוא שימשוך בפני הבעלים ואם משך שלא בפני הבעלים צריך שיאמר לו קודם שימשוך לך משוך וקני וע"ל סימן רע"א מדינין אלו:
4 המוכר עדר לחבירו או שנתן לו במתנה כיון שמסר לו משכוכית היא הבהמה המהלכת בראש העדר והכל נמשכים אחריה א"צ לומר משוך וקני ואם משך העדר אפילו שלא בפניו קנה דמסירת משכוכית הוי כאומר לך משוך וקני: הגה מכר לו ספר א' ונתן לו חציו והלך ומשך או הגביה השני שלא מדעת חבירו לא קנה דלא דמי החצי שנתן לו למשכוכית הגה' מיי' פ"ה דמכירה ותשו' מיי' דקנין דסי' י"ח לא מסר לו המשכוכית ומכר לו רק י' בהמות אם קונה במשיכה לא קנה אלא אותה שמשך ואם קונה במסירה אם מסר לו באפסר אחת ונתן לו דמי כולן קנה לא מסר לו דמי כולן לא קנה רק כנגד מעותיו כמו שנתבאר לעיל גבי קרקע סוף סי' קצ"ב רבי ירוחם נ"י ח"ד:
5 המוכר בהמה לחבירו או נתנה לו במתנה ואמר קנה כדרך שבני אדם קונים אם משך או הגביה קנה אבל אם רכב עליה אם בשדה או בסימטה טור קנה ואם בעיר בר"ה לא קנה לפי שאין דרך בני אדם לרכוב בעיר לפיכך אם היה אדם חשוב שדרכו לרכוב בעיר או אדם מזולזל ביותר שאינו מקפיד על הלוכו בעיר ורוכב כגון המטפלין בגידול הבהמות או העבדים או שהיתה אשה או שהי' ברשות הרבים שהרבים דוחקים שם הרי זה קונה ברכיבה והוא שתהלך בו:
6 האומר לחבירו משוך ותקנה או חזק ותקנה וכיוצא בדברים אלו והלך ומשך או החזיק לא קנה שמשמע תקנה להבא ועדיין לא הקנה לו והוא הדין לאומר לו משוך חפץ זה לקנותו אלא צ"ל משוך וקני או חזק וקנה טור בשם הרמב"ם:
7 האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום ומשך לא קנה ואם אמר ליה קנה מעכשיו ולאחר ל' יום קנה ואפי' היתה עומדת באגם ביום ל' שזה כמי שהקנה אותה מעתה על תנאי נעשה התנאי נתקיים הקנין וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי:
פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט קצ״ז
1 סעיף ב הגבהה קונה בכל מקום. נ"ב עיין בקצוה"ח שכתב דאפי' מוגבה מכחו קנה הן ברה"ר או ברשות מוכר. כיון דהגבהה קונה בכל מקום אין סברא לחלק בין בידו או בא מכחו וכו'. הנה באמת לפי טעם הסמ"ע שכתב דלכך מהני הגבהה בכל מקום דהי' בידו וכל דהוי בידו כאלו בא ברשותו וא"כ שפיר יש לחלק בין אם הוא בידו ממש או שהוגבה מכחו ואינו בידו דאז כיון דלא הוי בידו שוב לא הוי כברשותו וא"כ נהי דמהני הגבהה כזו מ"מ שוב אינו רק כשאר ענין כמשיכה ומסירה וס"ל דלא מהני רק בסימטא ולא ברשות רבים ורשות מוכר. מיהו ברשות מוכר מוכח בתוס' פ"ק דקידושין דכ"ו ד"ה א"נ בחבלי זמורות מוכח שם דמהני הגבהה מכחו ברשות מוכר דהרי על מה דפריך שם הש"ס ש"מ כליו של לוקח ברשות מוכר וכו' הרי דמיירי שם ברשות מוכר ואעפי"כ מהני עם הגבהה מכחו לפי פי' התו' וכן בחולין דקמ"ג שם דקאמר דאקני פירות שובכו משמע דגוף השובך לא הקנה והוי ג"כ ברשות מוכר אך שיועיל הגבהה מכחו ברה"ר לא שמענו מיהו נראה כיון דחזינן דמהני ברשות מוכר אף דבשאר קנינים לא מהני מוכח דהגבהה מכחו עדיף משאר הקנינים והוא שוה להגבהה בידו ממש. א"כ ה"ה דמהני ברה"ר ובין רשות רבים ובין רשות מוכר אין טעם לחלק. לכך לדינא נכון כדעת הקצוה"ח ודו"ק:
2 סעיף ד בהג"ה מכר ספר אחד וכו'. נ"ב הנה מדברי כולם הש"ע והרמ"א וכל הפוסקים מוכח דל"מ משיכת חצי הקנין להיות נגמר על ידו חצי הקנין האחר. אבל המעיין בפרש"י מס' ע"ז דע"א ד"ה תדע דהנהו פרסאי משדרי וכו'. בלשין בית בשם תשובת הגאונים שכתב שאם מכר לו כור חטים הוא שולח לו קב לביתו אם מחזיק בו נגמר המקח וכו'. מוכח מדבריו לכאורה דאה מוכר לו כור יחד אז ע"י משיכת קב לבד נקנה כל המקח וכו'. וכן התו' הסכימו לפירוש זה. מיהו מלשונם לבד אין ראי' לדין זה די"ל דהם מפורשים או דמשכו כל הכור או דהכונה לענין אותו קב לבד. אבל מלשון רש"י משמע דע"י הקב נקנה כל המקח משמע כיון דהקנה לו כור יחד במשיכת קב ממנו נקנה הכל. ובאמת מלשון הש"ס דאם אמר לו המשכו א"צ לומר לך חזק וקני מוכח דדוקא משוך וקני א"צ אבל עכ"פ משיכה בעי לכל דלא כדעת רש"י. אך בזה היה מקום ליישב די"ל דיש חילוק בין אם מוכר לו בלשון זה אני מוכר לך כך וכך בהמות אז נדון כ"א בפ"ע ולא היה משיכת חד מועיל לשני. אך אם מכר לו בלשון כור יחד אז כיון דכללו בדיבור אחד ממש נחשב מכירה חדא לכך במשיכת מקצת ממנו די לכל הקנין כן היה נראה בישוב שיטת רש"י אך מלשון כל הפוסקים מוכח דבכל ענין לא מהני משיכת מקצת לשאר הקנין היפוך דעת רש"י וצ"ע למה לא הביאו בזה דעת רש"י וק"ל: